חיזוק צוותי חירום
בחברה הבדואית בדרום

תכנית למיסוד והפעלה של  צוותי חירום בחברה הבדואית בדרום

החברה הבדואית בנגב כוללת כ-300,000 תושבים, מתוכם כ-80,000 חיים בכ-35 כפרים חסרי מעמד מוניצפאלי (כפרים לא מוכרים). הכפרים משתייכים כולם לאשכול החברתי-כלכלי הנמוך בישראל, ואינם מחוברים לתשתיות חשמל, מים וביוב. תושבי הכפרים מתמודדים עם מגוון מצבי חירום ופגעי אקלים, וסובלים מתוחלת חיים נמוכה, רמה גבוהה של תמותת תינוקות, מעורבות ילדים ופעוטות בתאונות, שיעור גבוה של תאונות דרכים וחשיפה גבוהה לאבטלה, הריסות בתים והשמדת יבולים. מצב החברה הערבית הבדואית בנגב ותהליכי המעבר שהיא חווה, הופכים אותה לפגיעה ומעלים את הסיכון בכל תחומי החיים. ההשלכות מעמידות בספק את יכולת התושבים להבטיח בריאות והשכלה, להשתלב בתעסוקה, ולתפקד כאזרחים תורמים ופעילים. 

עם התחלת התוכנית להיערכות לשינויי אקלים בחברה הבדואית בדרום, צוות היועצים גיבש הבנה שטיפול בהיערכות לחירום בחברה הבדואית (חירום אקלימי במקרה זה), דורש פיתוח חוסן קהילתי. בחוסן קהילתי מצוי הקשר בין האדם לקהילתו, על מקורותיה התרבותיים, יכולותיה וכוחה המאגד. זאת במטרה ליצור סביבה בטוחה בה יכולים בני-אדם להביא לידי ביטוי את מלוא הפוטנציאל שלהם. הגדרת החוסן מותאמת לקהילה הבדואית דורשת פיתוח של המרקם הקהילתי והחוסן הקהילתי, כבסיס וכלי לפיתוח החוסן האישי. זאת בשונה מן המקובל בחברה המערבית השמה במוקד המודל את חוסן הפרטים כבסיס לחוסן הקהילתי. מצאנו כי כדי לקדם תפיסה זו הוקמה באג'יק – מכון הנגב בשנת 2015 תכנית צוותי חירום (צח"י) בכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב. הצוותים הוכשרו על פי תפיסת החוסן הקהילתי ותפיסת הצח"י של משרד הרווחה, בהתאמה לתרבות הבדואית וצורת המגורים בכפרים הלא מוכרים. ייעודם של הצוותים היה לפעול בחירום, ולהוות בשגרה תשתית לחיזוק הקהילה וחוסנה במגוון תחומים (מנהיגות, חינוך, תשתיות, מענה רגשי ועוד), בכדי לחזק את החוסן בשגרה ובחירום.

הצוותים הוכיחו את עצמם במגוון מצבי חירום בקהילותיהם, כולל בתקופת הקורונה. גם במלחמה הנוכחית משמשים מתנדבי הצוותים ככוח מתנדב בכפרים הלא-מוכרים. המודל המותאם לחברה הבדואית נבנה ע"י צוות אג'יק בשיתוף משרד הרווחה. 14 צוותים הוקמו בכפרים הלא-מוכרים על בסיס כספי קרנות הביטוח הלאומי, תקציבים חד-פעמיים ופילנתרופיה. מקורות אלו כולם הסתיימו לפני מספר חודשים, ולמרות מאמצים רבים לאורך השנים לא נמצא מימון ונתיב להפעלה סדירה בהיקף מלא של הכפרים הלא-מוכרים, וגם ביישובים המוכרים מערך זה אינו פועל באופן מלא.

במקביל, בשנת 2015 הוקם מרכז החוסן לחברה הבדואית בדרום. מרכז זה הוקם כמיזם משותף של מספר משרדי ממשלה ולפי הנוהל, מרכז החוסן נועד לקדם יצירה של חברה בדואית מוכנה לחירום ובעלת חוסן קהילתי גבוה, לרבות פיתוח מנהיגות מקצועית שתראה עצמה אחראית על התנהגות האוכלוסייה בחירום כמו גם יצירת מסה של אנשי מקצוע מקומיים מומחים במתן עזרה ראשונה נפשית, התערבות מיידית בחירום וטיפול בטראומה. מרכז זה אינו פועל בכפרים הלא מוכרים.

אחד האתגרים המרכזיים העומד בפני מרכז החוסן בחברה הבדואית הוא המודעות לצורך להיערך לשעת חירום. העומס על הרשויות המקומיות הבדואיות בשגרה מקשה עליהן להקצות משאבים לפעילויות מרכז החוסן. ברוב הרשויות אין מרכז מוקד חירום פעיל ויש בעיה של פערי ידע מקצועי עקב תחלופה גבוהה ברשויות. כלומר, אין מנהיגות מקצועית העוסקת בנושא באופן סדור, ובהמשך לכך, תחום המוכנות לחירום נדחק לסדר עדיפויות נמוך יותר. 

בדומה לחלק ממרכזי החוסן האחרים, יש למרכז זה קושי לגייס ולשמר מטפלים, אך דומה כי קושי זה הוא חריף יותר במקרה של החברה הבדואית; זאת בין היתר בשל מחסור חריף באנשי מקצוע בדואים או ערבים בתחום הטיפול הקליני בישראל בכלל ובדרום בפרט.

לסיכום, כיום המצב הוא שצוותי החירום שפעלו בכפרים הלא מוכרים, נעדרים מסגרת מארגנת ומתוקצבת להפעלתם, מרכז החוסן לחברה הבדואית בדרום, הקים מספר צוותי חירום ברשויות המקומיות, אך מספרם הכשרתם וזמינותם במקרי חירום אינו מספק את צרכי החברה הבדואית. 

באירוע ה-7 באוקטובר נוכחנו מחדש עד כמה קריטית ההיערכות למגוון מצבי חירום בחברה הבדואית בכלל, ובכפרים הלא מוכרים בפרט. על כן יש לקיים תכנית סדורה ארוכת טווח בעלת שלושה מוקדים: פיתוח חוסן קהילתי ביישובים ובכפרים הבדואים בנגב; הקמה ושימור צוותי חוסן יישוביים ושכונתיים המותאמים לחברה הבדואית; סיוע לרשויות לבנות יכולות להפעלה בתרחישים שונים (ביטחוניים, אקלימיים, רעידות אדמה ועוד), תוך מתן מענה לכפרים הלא מוכרים בהם אין רשות ממונה.